EN MEMORIA DEL FISCAL ALBERTO NISMAN

0
2166
image_pdfVer en PDFimage_printImprimir
Hoy se cumplen 2 años del asesinato del fiscal Alberto Nisman, z»l.  Un día después de su muerte, el 19 de enero de 2015, el Website de noticias de Israel, DEBKA , publicó un artículo donde comentaba los pormenores del asesinato del fiscal con datos, nombres, motivos, etc. que NO aparecían en ningún otro lugar.  Yo no soy un experto en periodismo ni en información de inteligencia, pero se me ocurrió que sería una buena idea traducir ese artículo al castellano, ya que quizás podría aportar datos importantes y que por lo menos pondría fin a la ridícula y cínica hipótesis de suicidio.  Envié el articulo a algunos periódicos pero creo que ninguno se hizo eco el mismo.  Sin pretender afirmar que lo que este artículo dice es verdad, aunque Debka es un portal de información de inteligencia muy bien calificado, quiero enviarlo a mis lectores, especialmente para aquellos que viven en la Argentina. Y si alguien piensa que la información que allí se expone tiene algún mérito, que por favor la haga llegar a los medios periodísticos o legales que corresponda

ESTE ES EL ARTICULO ORIGINAL EN HEBREO que publicó DEBKA el 19 de enero de 2015, un día después del asesinato del fiscal.

סוכן המודיעין האיראני שהתחזה ל’עריק’ הוא שרצח בבואנס איירס את התובע אלברטו ניסמן

סוכן של המודיעין האיראני, ששמו הבדוי הוא עבאס חקיקת-ג’ו Abbas Haqiqat-Ju, הוא שירה וחיסל ב-18 לינואר, את התובע הארגנטיני-יהודי אלברטו ניסמן Natalio Alberto Nisman, זמן קצר לפני שעמד להופיע בפני הנבחרים הארגנטיני, ולהאשים את נשיאת המדינה כרסטינה קירשנר Cristina Kirchner, ואת שר החוץ שלה הקטור טימרמן Héctor Timerman, בעשיית יד אחת עם שלטונות טהרן, להסתיר ולהעלים את מעורבותן של איראן וחיזבאללה בפיצוץ בנין שגרירות ישראל (1992), ומרכז הקהילה היהודית בבואנס איירס (1994). בפיגוע בשגרירות נהרגו 29 איש, ובפיגוע במרכז הקהילה נהרגו 85 איש. סה»כ הפצועים בשני הפיגועים היה כ-550.  
מחקירה מיוחדת שערכו המקורות המודיעניים, האיראניים, וללוחמת טרור של תיקדבקה, עולה תמונה כיצד מיניסטריון המודיעין האיראני MOI, ושני שרי מודיעין איראניים  הכפופים ישירות למנהיג העליון של איראן האייטוללה על חמנאי,  (באיראן אין לנשיא המדינה גישה למערכת המודיעין ולפעולותיה למרות ששר המודיעין מכהן בממשלה שהנשיא מרכיב, והשר משתתף בישיבות הממשלה), היידר מוסלחי  Hojjat-ol-Eslam Heydar Moslehi, ושר המודיעין  הנוכחי בפועל מחמוד עוואלי Mahmud Alavi, הכינו לאורך תשע שנים! החל משנת 2006, את חיסולו של אלברטו ניסמן, תוך כדי שיתוף פעולה עם הדרגים הבכירים ביותר במערכות השלטון וארגוני הביון הארגנטיניים.
כבר חודשים ספורים לאחר מינויו של אלברטו ניסמן כשופט חוקר בתיק הפיגוע במרכז הקהילה היהודית AMIA, התקיימו דיונים ראשונים במיניסטריון המודיעין האיראני לברר כיצד ניתן לנטרל אותו, בין ע»י שיחודו או חיסולו.
עבור המשטר באיראן היו שלושה סימנים מדאיגים: ניסמן הוא יהודי בעל קשרים בישראל, הוא משפטן אמיץ ושאפתן, ובמסגרת עבודתו הוא  יצר קשר הדוק עם מוסד הביון הישראלי,  ועם סוכנות הביון האמריקנית המרכזית הסי-איי-אי CIA.
לאיראנים גם נודע, כי כבר בשנה הראשונה לכניסתו לתפקיד (2006), ניסח ניסמן טיוטת דו»ח מודיעין בה ממנו עלתה תמונה מדהימה של מידת החדירה המודיעינית האיראנית, בעזרת חזבאללה של לבנון בתוך מוסדות ממשל ובעיקר סוכנויות הביון של רבות ממדינות דרום אמריקה. הדו»ח הסודי של ניסמן שממשלת בואנוס-איירס החליט לגנוז אותו, ועשתה את הכל כדי למנוע את פרסומו, מפרט את מידת חדירת סוכנים איראניים לתוך מוסדות הביון והביטחון של כמה מדינות לרבות ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי, צ’ילה, סורינאם, טרינידאד-טובגו וכן גויאנה.
ב-2007 הגיע ניסמן אישית לניו-יורק, שם הוא נפגש עם בכירי סי-איי-אי CIA, וגם עם אישים בכירים בלשכת מזכ»ל האו»ם, ומסר להם בעל פה חלק ממצאיו. ניסמן גם חשף כיצד איראן פועלת בתוך ארה»ב באמצעות עשרות דיפלומטים או סוכנים הפועלים מתוך שגרירות פאקיסטן בוושינגטון.
מגעים כאלה, בייחוד במוסד כמו בנין האו»ם בניו יורק, אינם יכולים לשמור על סודיות, ואפשר וצריך להניח כי המידע אודותם הגיע מהר מאוד לטהרן. מידע זה זירז את ההחלטה האיראנית לחסלו.
לאיראן יש ניסיון רב בביצוע חיסולים פוליטיים הן בתוך איראן עצמה והן בקרב איראנים הנמצאים בגולה. חיסולים פוליטיים בוצעו  ע»י איראן בצרפת, אוסטריה, גרמניה ועוד.
בתחילה ניסתה איראן להתקרב לניסמן ולרכוש את אמונו. בין השאר בדקו סוכנים איראניים אפשרויות של מתן שוחד – דבר שפועל מצוין בדרגים הפוליטיים של ארגנטינה. בשעתו שילמה  איראן 10 מיליון דולר לנשיא קרלוס מנם Carlos Saúl Menem, (כיהן בשנים 1999-1989 ), כדי לחבל בחקירת הפיגועים. שוחד זה פעל היטב. ומנם ואנשיו חסמו כל אפשרות של התקדמות בחקירה.
שיטה שונה הופעלה כיום על הנשיאה קירשנר, הפעם תוך מתן הבטחה להטבות כלכליות ומסחריות לארגנטינה כמדינה, בנוסף להטבות כספיות לראשי המשטר ובכירי המודיעין הארגנטיני.
לדברי מקורות תיקדבקה בבואנוס איירס, הנשיאה קירשנר הייתה בהתחלה מאוד ספקנית באם ניתן לחסל את ניסמן מבלי שההאשמות יופנו אליה ויסכנו את המשך שלטונה. אולם איראן הבטיחה בהחלטיות בערוצי מודיעין כי החיסול יהיה כה נקי שלא תישאר שום טביעת אצבעות. כמה מראשי המודיעין של ארגנטינה  המליצו בהתלהבות לשתף פעולה עם איראן ולהסכים לתוכניתה.
הקשר הראשון הישיר של סוכנים איראנים עם ניסמן נוצר עוד ב-2010, כאשר סוכן איראני יצר קשר עם ניסמן וסיפר לו שהוא הייה אחד הבכירים במודיעין האיראני וערק לדנמרק ומוכן לטוס לבואנוס-איירס כדי להעמיד לרשות ניסמן מידע סודי ביותר מתוך מסמכי המודיעין האיראני ובהם  פירוט רב של פעילות מוחסן רבאני Mohsen Rabbani שהייה בזמן  הפיגוע במרכז הקהילה היהודית AMIA, ראש המודיעין האיראני בשגרירותה בארגנטינה. לפי התחקיר של תיקדבקה מוחסן רבאני היה האיש שהיכן את הפיגועים.
הסוכן האיראני הגיע לבואנס איירס, נפגש בחשאי עם ניסמן והעמיד לרשותו מסמכים אותנטיים על מעורבות איראן בפיגוע במטרה לרכוש את אמונו וליצור לעצמו תדמית של בכיר לשעבר שמאס במשטר באיראן ומוכן לחשוף את הסודות.
האיראני הציג את עצמו בשם בדוי עבאס חקיקת-ג’ו Abbas Haqiqat-Ju. מגעיו עם ניסמן נמשכו למעלה מארבע שנים והוא הצליח לרכוש את אימונו המלא של התובע. ניסמן עצמו בדק בעזרת ארגוני המודיעין הזרים אתם עמד בקשר כמה מן המסמכים שקיבל מאותו סוכן והגיע למסקנה שהם אותנטיים ומצביעים על כנותו ורצינותו של ‘איש האופוזיציה’ האיראני.
בדצמבר 2014 שבועות ספורים לפני שניסמן הכין את הדו»ח של 300 עמודים בו הוא מפליל את קירשנר, יצר חקיקת-ג’ו שוב קשר סודי עם ניסמן וסיפר לו כי בימים אלה ברח מאיראן בכיר נוסף של המודיעין האיראני שהצליח להבריח מסמכים מאוד חשובים החושפים מידע חדש ומאוד מפליל על שיתוף פעולה של סוכנויות הביון של ארגנטינה עם סוכנים איראניים לביצוע הפיגוע בבנין הקהילה היהודית.
חקיקת-ג’ו הדגיש שעם ניסמן רוצה להיפגש עם ‘העריק החדש’ עליו לנקות את סביבתו בצורה מוחלטת מסוכנים ושומרי ראש, לפני שהאיש ייצור אתו קשר ויגיש לו את המסמכים.
הסוכן האיראני הסביר לניסמן שהואיל ומוסדות הביון של ארגנטינה שורצים סוכנים איראניים, חשוב מאוד שהוא ישמור על מוצא פיו ולא ליידע שום גורם בארגנטינה על הפגישה הצפוייה. הוא הסביר לניסמן, כי עליו להפטר מעשרת אנשי הביטחון שהופקדו של שמירת חייו ולהמצא לבד בתוך דירתו,  המצוייה ב’מגדל בפארק’ ברובע היוקרה פוארטו מאדרו tower Le Parc, in the district of Puerto Madero,  באם הוא רוצה לקבל את החומר החסוי החדש.
בנובמבר 2014, העביר חקיקת-ג’ו ‘מידע’ לניסמן שעלולים לחסל אותו וכדאי לו להצטייד באקדח קטן לשמירתו האישית. ניסמן פנה לחבר שלו שסיפק לו אקדח מיושן מדגם Bersa .22.
עוד קודם לכן ביוני 2014, שכרו גורמי מודיעין איראניים שהתחזו לאנשי עסקים את הדירה הסמוכה לדירת של ניסמן בבניין רב קומות שהייה גר בו.
חקיקת-ג’ו  סיפר לניסמן, כי ‘העריק החדש’ יגיע לדירתו וידפוק על הדלת שלוש פעמים ועליו לפתוח מייד ולא לתת לו לחכות. חקיקת-ג’ו, הוא האיש שהתגורר בדירה ליד דירתו של ניסמן, והוא האיש אשר הופיע ב-18 לינואר השנה  ודפק על דלת דירתו של ניסמן שלוש פעמים.  הדלת נפתחה מיד וכך ‘העריק’  שהפך לרוצח, וידע כנראה על מקומו של האקדח, חיסל לאחר שיחה קצרה את אלברטו ניסמן. 
לאחר ביצוע הרצח הצליח הסוכן האיראני לחזור-לעבור לדירתו המושכרת דרך התעלות של מתקן ההסקה המשותף בבניין. אנשי סוכנויות המודיעין של ארגנטינה-שהיו מתואמים כל הזמן עם אנשי הביון האיראנים, דאגו בעוד זמן לנטרל את כל מצלמות האבטחה בבניין.
תוצאות החקירה של תיקדבקה מעלות, כי  הסוכן האיראני חקיקת-ג’ו  נכנס לבניין יום לפני הרצח והשתכן בדירה השכורה. במשך שעות רבות התקיימה שמירה ואבטחה בקומה כדי לוודא שאין במסדרון אנשים שיהיו עדים ליציאתו מן הדירה ולדפיקות על דלת דירתו של ניסמן. השומרים הארגנטינים הסתלקו-סולקו מהמקום. האיראני יצא את הבנין בתחפושת כדי להקשות על זיהויו. הוא טס באותו יום עם דרכון מזויף למונטוידאו ומשם לדובאי ולאחר מכן לטהרן.

ESTA ES MI TRADUCCION al castellano del articulo de DEBKA.

El fiscal argentino Alberto Nisman asesinado por un
 falso
 desertor iraní 
Informe Exclusivo de DEBKAfile 19 de febrero 2015, 19:56 (IDT) 
Una investigación especial de inteligencia realizada por las fuentes iraníes y
antiterroristas de DEBKAfile ha descubierto que el fiscal argentino-judío Alberto Natalio 
Nisman, de 51 años, fue asesinado el 18 de enero por un agente iraní que había
 ganado su confianza haciéndose pasar por un desertor bajo el supuesto nombre de
“Abbas Haqiqat-Ju”. El asesino actuó horas antes de que Nisman presentara ante el
 parlamento argentino evidencias que la presidenta Cristina Kirchner y el canciller 
Héctor Timerman habían encubierto la responsabilidad de Irán en el peor ataque 
terrorista del país, el bombardeo del centro de la comunidad judía de Buenos Aires, en 
el que 85 personas perdieron la vida 1994, dos años después de que 29 personas 
murieran por una explosión en la embajada de Israel. 
Las pruebas de Nisman, de haber sido presentadas, hubieran demostrado en última 
instancia la culpabilidad de Irán en los dos ataques terroristas. De acuerdo a nuestra
investigación, dos Ministros de la Inteligencia iraní, el titular Mahmoud Alavi y su
predecesor Hojjat-ol-Eslam Heydar Moslehi, llevaban nueve años sacudiendo sus
 cerebros para encontrar la manera de silenciar el fiscal judío, desde que comenzó la 
investigación de los dos ataques. Trabajaron mano a mano con las agencias
 gubernamentales y de inteligencia argentinas del más alto nivel. 
La profunda mano de Teherán en las Américas
 Nisman había puesto a los funcionarios de Teherán nerviosos, porque a) era ambicioso,
 honesto y un buscador valiente de la verdad; b) era judío y tenía conexiones activas 
con Israel; y c) en la búsqueda de su investigación, Nisman extendió su amplia red para
incluir contactos con el Mossad israelí y la CIA estadounidense.
Además, en 2006, después de tres años en el trabajo, el fiscal había reunido un archivo 
de información de inteligencia sobre el increíble alcance de penetración de la 
inteligencia iraní, utilizando agentes de Hezbollah libaneses, en los establecimientos 
públicos y de inteligencia de muchos países latinoamericanos – no sólo Argentina , sino
 también Brasil, Uruguay, Chile, Surinam, Trinidad-Tobago y Guyana.
 Ni bien este archivo fue presentado al gobierno de Buenos Aires, fue secuestrado para
evitar su publicación. Sin inmutarse, Nisman fue a Nueva York en 2007 y expuso el 
contenido de su archivo oralmente ante los altos funcionarios de la CIA y de la
 Secretaría de las Naciones Unidas. Su informe también exponía decenas de 
diplomáticos iraníes y agentes que operan en los Estados Unidos bajo la cubierta de la

 
embajada de Pakistán en Washington. No es de extrañar entonces que, rápidamente,
la información que se filtró de la Secretaría de la ONU a Teherán, aceleró la urgencia 
de deshacerse de esa piedra en el zapato [Nisman] que entorpecía las operaciones
 clandestinas de la Revolución islámica contra Occidente.
 El soborno no funcionaba con Nisman 
Los organismos de seguridad de Irán no son ajenos a los asesinatos políticos en su 
propio país y en sus comunidades en el exilio, como Francia, Austria y Alemania. Al
principio, trataron de abordar el tema argentino con el soborno, que siempre había
funcionado antes en Buenos Aires. Por $ 10 millones de dólares , Carlos Saúl Menem
 (presidente argentino 1989-1999) y sus secuaces acordaron cerrar la investigación de 
los dos atentados terroristas y borrar sus pistas. Teherán manejó a la presidenta
 Kirchner diferente. Le prometieron beneficios económicos y comerciales para la
 Argentina, junto con beneficios financieros para los jefes de gobierno y de inteligencia.
 Las fuentes de DEBKAfile de Buenos Aires informan que, en un primer momento,
 Kirchner temía que el repentino asesinato de Nisman le trajera un manto de sospecha
sobre su presidencia. Pero Teherán le aseguró, a través de sus canales privados de
 comunicación, que la obra se llevaría a cabo limpiamente sin dejar el menor rastro.
 Algunos de los jefes de inteligencia argentinos adoptaron con entusiasmo el plan de
 asesinato y ofrecieron su ayuda.
 El primer paso se dio en 2010, cuando un funcionario iraní se conectó con Nisman para
 solicitar una reunión secreta. Se presentó como un ex-alto funcionario de inteligencia 
iraní que había desertado, huyendo a Dinamarca y estaba dispuesto a viajar a Buenos
 Aires con un maletín lleno de valiosa documentación confidencial relacionada con el 
bombardeo a la AMIA.
 El falso desertor invirtió 4 años para ganarse la confianza de Nisman . 
“El desertor” afirmó que esos documentos exponían en detalle la complicidad de
 Mohsen Rabbani, entonces alto funcionario de inteligencia de la embajada iraní en la 
capital argentina. De acuerdo a la investigación de DEBKAfile, Rabbani fue el
responsable de más alto nivel de la operación [terrorista]. La cita acordada tuvo lugar
en Buenos Aires. El «desertor» farsante que se presentó como «Abbas Haqiqat-Ju,» le
mostró a Nisman documentos auténticos que contenían evidencia de la participación de
 Irán en los atentados. Esto consolidó su papel como un enemigo del régimen Iraní que
 estaba dispuesto a revelar sus secretos. 
En una relación de cuatro años de duración, el falso desertor convenció al fiscal de su
buena fe. El argentino pidió la ayuda de colegas de agencias de países aliados para 
comprobar si el material confidencial que era auténtico y poder verificar así que e l
informante era un verdadero disidente iraní.

 
En diciembre de 2014, Nisman estaba listo para presentar un informe de 300 páginas
 documentando sus hallazgos sobre el papel de Kirchner en el encubrimiento de la 
investigación de los delitos de terrorismo de Irán, dos décadas después del evento.
 Teherán decidió que el ave estaba lista para volar y que ya era hora de sacar provecho 
de la larga inversión de confianza entre Abbas Haqiqat-Ju y el fiscal. En una llamada 
secreta a Nisman, el falso desertor le informó a Nisman que un compañero, un alto
 oficial de inteligencia Iraní, había logrado huir de Teherán con una maleta llena de 
papeles muy importantes que arrojaban luz sobre la colaboración criminal entre los
 organismos de seguridad argentinos y los agentes iraníes en el ataque con el coche
 bomba al centro judío.
 Tres golpes en la puerta para asesinar
 El “desertor” le explicó al fiscal que ese supuesto segundo informante exigía un lugar
 seguro para la reunión. Abbas Haqiqat-Ju le advirtió el fiscal que debía guardar silencio
 acerca de la cita. La inteligencia argentina estaba plagada de agentes iraníes y al
 menor atisbo de la reunión, se enterarían en Teherán. Aparte de todo eso, si quería ver
los nuevos documentos, debería deshacerse de los 10 guardaespaldas asignados y 
estar solo cuando el invitado llegaba a su casa en el piso 13 de la torre Le Parc en el
 barrio porteño de Puerto Madero.
 El segundo informante señalaría su llegada con tres golpes en la puerta. Nisman no 
debería permitir que el iraní esperara sino que debería hacerlo entrar inmediatamente. 
Antes de la puesta en escena de todo este plan para asesinar a Nisman, Abbas
Haqiqat-Ju había alquilado en secreto el apartamento de al lado del fiscal. Fue él quien 
llamó a la puerta tres veces el 18 de enero. Así, el fiscal le abrió la puerta a su propio 
asesino. Como su confidente, el iraní sabía exactamente dónde estaba la pistola 
pequeña que Nisman había tomado prestada de un amigo y la usó para dispararle y 
matarlo.
 El asesino iraní luego escapó a través del sistema de calefacción central que conecta
los dos departamentos y uso un disfraz. Sus cómplices argentinos ya habían
 desarmado las cámaras de seguridad en el edificio , por lo que fue capaz de salir de
 allí, llegar al aeropuerto y volar con un pasaporte falso a Montevideo, de allí a Dubai y 
finalmente a Teherán.
 El asesino ya se había ido cuando el fiscal fue encontrado sin vida en un charco de
 sangre en su cuarto de baño, muerto por una bala en la cabeza de una pequeña pistola
de calibre 22.
 El 18 de febrero, cientos de miles de personas marcharon en honor al fiscal Nisman en
Buenos Aires pidiendo justicia.